אוֹר גָּנוּז

עֲדִינִים סִדְקֵי הַיּוֹפִי, 

מַרְאוֹת הַשִּׂמְחָה,

כְּשֶׁעָלוּף אֲנִי בִּפְחַדֵּי הָעוֹלָם,

מֻחְשָׁךְ בְּהַוָּיַת שָׁוְא,

מְחַפֵּשׂ מָזוֹר מֵאֲפֵלַת הָאָדָם.

אַף בְּרֹב חֹפֶשׁ נִפְצַעַת נַפְשִׁי,

אַךְ יֵשׁ בְּתוֹכִי מַצִּיל,

אוֹר גָּנוּז,

בְּתוֹךְ אַדְמַת גּוּפִי.

וְהַלְוַאי וְהַשַּׁלְוָה תָּשִׁיר אֶת שִׁירָה,

גַּם כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת תַּכֶּה בְּדַרְכָּהּ,

כִּי בְּיִסּוּרַי אֲגַלֶּה אֶת רֹב מִלּוֹתַי,

וּמְעַט יִהְיֶה הַמַּחְסוֹר בְּדָבָר.

אוּלַי יָרֵחַ יִשְׁתַּזֵּף בְּאוֹר חַמָּה,

וְכָל שְׁאֵלַת אֱמוּנָה תִּמְצָא תְּשׁוּבָתָהּ.

סַהַר וְכוֹכָב יִפְעֲמוּ,

וְעַל כָּל עֲוֹנֹתַי אֲכַסֶּה. 

הָאַהֲבָה תַּעֲטֹף הַכֹּל,

תַּקְשִׁיב לְנַפְשִׁי,

תַּשְׁלִים אֶת מִלּוֹתֶיהָ,

וְרַק תַּצְמִיד אֶת לִבָּהּ אֵלַי,

תִּהְיֶה לִנְשִׁימוֹת חַיַּי.

אדר א, תשפד.