עוֹד רֶבַע שָׁעָה שֶׁל חִבּוּק

אוֹר הַשַּׁחַר בִּצְבֵּץ מֵהַתְּרִיס,

קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה,

וְהִיא שָׁאֲלָה:

"מָה, אַתָּה כְּבָר קָם?"

כֵּן, עָנִיתִי.

"אֲבָל יֵשׁ עוֹד רֶבַע שָׁעָה שֶׁל חִבּוּק, לֹא חֲבָל?"

חֲבָל, אָמַרְתִּי, וְשַׁבְתִּי אֶל תּוֹךְ הַשְּׂמִיכוֹת לְחַבְּקָהּ,

וְאָז בְּאֹפֶן מְאֹד מְשֻׁנֶּה, גַּם אֱלֹהִים עָזַב הַכֹּל וְחִבֵּק אֶת שְׁנֵינוּ.