שִׁירַת הַשַּׁלֶּכֶת

הִכִּינוּ אֶת הַגַּלִּים לְאָחוֹר,

שָׁכַחְנוּ אֶת הָאָדָם,

הָיִינוּ כְּהַר אַכְזָב בְּטֶבַע הָעוֹלָם,

כְּמַעְיָן נִרְפָּשׁ.

אוּלַי נַצְלִיחַ לָמוּת לִפְנֵי שֶׁנָּמוּת,

אוּלַי נַחְרִיב אֶת הַיֵּאוּשׁ,

נָמִית אֶת הַמַּחְלֹקֶת,

נַחְרֹץ אֶת דִּינָן שֶׁל תְּפִיסוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת.

הָאָרֶץ תִּהְיֶה שׁוּב לְבֵיתֵנוּ,

מִקְוֵה צְלִילוּתֵנוּ.

שבט, תשפד.