קוֹלָהּ שֶׁל הַמַּחֲלָה

אֲנִי אוֹחֵז בִּדְמוּת הַקִּיּוּם וְכָל הָעוֹלָם נִהְיָה חֶלְקִי. אֲנִי מַשְׁמִיעַ אֶת צְלִילָיו, וְדַרְכֵי הַבְּרִיּוֹת נַעֲשׂוֹת מְתוּנוֹת. הָעוֹלָם מִתְקָרֵב אֵלָי, אֵינִי יָכוֹל לְהַסְבִּיר אֶת בּוֹאוֹ.

קוֹל חֲרִישִׁי נִשְׁמַע, נַפְשִׁי מִשְׁתַּנָּה, אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין כֵּיצַד.

אֲנִי מַקְשִׁיב לְקוֹלָהּ שֶׁל הַמַּחֲלָה, מְהַרְהֵר בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, הוֹפֵךְ בְּשָׁרְשָׁהּ.

הִיא כּוֹאֶבֶת,

אַךְ הִיא דְּמוּת קִיּוּמִי.

וְאוּלַי הִיא תִּגְזֹל חֲלָקִים מִמִּי שֶׁהָיִיתִי, אַךְ נֶעֱרַכְתִּי לְמִלְחֶמֶת הָאוֹר.

אֲנִי אוֹחֵז בַּחֲלוֹם הַנִּשְׁקָף מִמֶּנָּה,

אוֹכֵל מִלַּחְמָהּ,

מוֹחֵל לְעַצְמִי עַל שֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּקוֹם הַזֶּה.

וְשׁוּב אֲנִי מַתְחִיל בְּעַדִּינוּת אֶת הֲלִיכָתִי, פּוֹסֵעַ בְּרִגְעֵי הַחֶסֶד, מַמְלִיחַ אֶת לַחְמִי, אֶת בְּרִיתִי עִם הַדֶּרֶךְ.

מָתוֹק הַחֲלוֹם בִּתְחִלָּתוֹ. 

תשרי, תשפד.