וְהִשְׁאִיר אוֹתִי חָסֵר

וְהִנֵּה הוּא מֵת וְהִשְׁאִיר אוֹתִי חָסֵר, טָמֵא, מֻכְרָח לְקַבֵּל אֶת אַהֲבָתוֹ חֲזָרָה.

וַאֲנִי,

אֵין בִּי כֹּחַ, לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה. אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן עַל מַטְתִּי וְאַתָּה עוֹשֶׂה. 

וְהִנֵּה אֲנִי קָם, יוֹדֵעַ שֶׁרַק הַמַּחְסוֹר יָבִיא אֶת הָאוֹר,

יַצִּית בְּתוֹכִי נִיצוֹץ לְהַדְלִיק נֵרוֹת אֲחֵרִים,

לִבְרֹא בְּתוֹכָם זִיק,

וְהִנֵּה הֵם חַיִּים.