צְדָפִים

צְדָפִים

לוּ הָיָה בִּי הָעֹז,

חֵרוּת שְׁלִיחוּתִי כְּבָר הָיְתָה בִּי,

אַךְ צְדָפִים בְּחוֹפֵי מִבְטָחִים,

קָרְאוּ לִי בּוֹגֵד,

קִנְאָה הָיְתָה מְרַחֶפֶת.

הַמַּסָּע נִכְתַּב בְּרַגְלַי,

קָשֶׁה וּמְיַגֵּעַ,

וְהַכֹּל הִשְׁתַּחְרֵר אֶל הָאֹפֶק

כְּשֶׁהִפְסַקְתִּי לִסְפֹר צְעָדִים.