עַל הַפִרְגּוּן.

לְמַעַן לֹא יִהְיוּ שְׁבִילֵי הַטּוֹב שׁוֹמְמִים וּמְעוֹנוֹת הַחֶסֶד נֶעֱזָבִים,

נֶאֱחֹז בְּרִגְעֵי הַתְּחוּשָׁה,

נִגַּע בְּרִצְפַּת הַתּוֹךְ,

בְּחַדְרֵי הָאֲנִי הַבּוֹעֵר. 

עַל הַפִרְגּוּן יִתְקַיֵּם הַמָּקוֹם,

עַל הַתּוֹדָה הַנּוֹשֶׁקֶת בַּיֹּפִי,

עַל הַחֵרוּת לִשְׂמֹחַ בְּעִבּוּר הָאַהֲבָה,

אֲשֶׁר נֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ עַד תֹּם.

אייר, תשעו