עד שרוח נושבת

לֹא רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אָשֵׁם,

לְהָקִיץ אֶת שְׁנָתִי בְּמַגְלֵשַׁת יִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן.

לֹא חָפֵץ לִשְׁקֹל אֶת עוֹלָמִי בְּמֹאזְנֵי צִדְקִי.

אַךְ לְעִתִּים אֲנִי גּוֹלֵשׁ וְשׁוֹקֵל,

וְלֹא מֵרִיחַ אֶת רֵיחָם שֶׁל הַוְּרָדִים,

וְלֹא מֵרִים אֶת תְּרִיסַי לִזְרִיחַת הַבֹּקֶר,

וּמַמְתִּין לְחֵפֶץ אַחֵר,

עַד שֶׁרוּחַ נוֹשֶׁבֶת. 

ניסן תשעג