לַיְלָה וָיוֹם וְרַעַם

     לַיְלָה וָיוֹם וְרַעַם

הָיָה רָעַם בּוֹעֵט בִּשְׁנָתִי

מִתְחַכֵּךְ בְּגוּפִי בִּנְקִישׁוֹת יְקִיצָה,

הָיָה רָעַם.

 

הָיָה רָעַם אוֹחֵז מַחְשַׁבְתִּי,

מַרְאֶה לִי תְּמוּנוֹת אוֹ

חוֹמֵד לוֹ לָצוֹן בְּרִגְעֵי הַחֲלוֹם.

הָיָה רָעַם,

שְׁוָרִים דּוֹהֲרִים.

 

הָיָה הַלַּיְלָה מְבִיאֵנִי לְבֵיתִי,

עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, סִימָנִים,

צוֹרֵב בִּי שִׁירִים וְעָף כִּכְרוּבִים.

הָיָה לַיְלָה,

אֲרָיוֹת שׁוֹאֲגִים.

 

יִהְיֶה יוֹם,

יִתְגַּלּוּ מַלְאָכִים,

אֶעֱלֶה הַנֵּרוֹת, אֶתְעַטֵּף מַנְגִּינוֹת,

יִהְיֶה יוֹם.

אַיָּלִים בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ נוֹגְחִים.

 

וְהָרֶגַע,

הָרֶגַע הַזֶּה קוֹרֵא לִי,

עוֹזֵב הֲבָלִים,

קוֹרֵא אֶל הַשֶּׁקֶט, מְחַבֵּר נִגּוּדִים,

בּוֹרֵא בִּי צְלִילִים,

נְשָׁרִים לְבָנִים שֶׁל חַיִּים.

 

 

אלול תשעו

ציור: אורית מרטין