עַד שָׁלֵם יִוָּתֵר

          עַד שָׁלֵם יִוָּתֵר

 

מָלֵא פְּגָמַי בְּאַהֲבָה, חֶסְרוֹנוֹתַי בְּחֲסָדֶיךָ,

הָקֵם אוֹתִי בְּתוֹךְ לֵילִי,

הוֹלִיכֵנִי אֶל אוֹרִי הַגָּנוּז.

הַשְׁקֵה אֶת כָּל הַשְּׁקָרִים בְּאֹמֶץ אֱמֶת,

עַד שֶׁאֵדַע מִי אֲנִי.

וּבְּבוֹא יוֹמִי לִשְׁקֹעַ,

אֶזְרַח מֵחָדָשׁ מִנִּיצוֹצוֹת הָאָדָם,

מֵרִגְבֵי הָאֲדָמָה,

מִזִּכְרוֹנוֹת רְגָעִים שֶׁנָּגַעְתִּי,

מִנְּשִׁיקוֹת,

מִמְּאוֹר עֵינֵיכֶם שֶׁהִצִּית אֶת הַגֶּשֶׁם,

הִרְטִיב רִגְשׁוֹתַי עַד הַנֶּצַח.

 

אֱחֹז בִּי כְּאִישׁוֹן בְּעֵינֶיךָ,

מֵיתָר לְשִׁירֶיך,

הֲקִיצֵנִי וְשׁוּב הַשְׁכִּיבֵנִי לִישֹׁן.

הַרְוֵה אֶת חֶלְקִי הֶחָסֵר,

עַד שָׁלֵם יִוָּתֵר.

 

שבט תשעח