הַיָּם

הַיָּם

בָּאתִי אֵלָיו,

רְאִיתִיו נוֹשֵׁק לַשָּׁמַיִם,

קוֹלוֹ שָׁקֵט וְסוֹעֵר,

כִּשְׁרִיקַת הַנֶּצַח.

סֶלַע מֻנָּח עַל שְׂפָתוֹ,

דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ.

בִּזְכוּת מַבָּטִי, יָפֶה הוּא בְּעֵינַי,

לְאוֹר אַהֲבָתִי, יָפֶה גַּם אֲנִי.

גַּלָּיו מְדַבְּרִים, קוֹלָם לֹא נָדַם,

וְכָךְ גַּם הָאָדָם.

בְּאַהֲבָתִי אֵלָיו אֵין קַיִץ וְאֵין חֹרֶף,

שְׁחָפִים יְחַלְּפוּ מֵעָלָיו עִם הַזְּמַן וְיָבוֹאוּ אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם.

הַמַּיִם יִתְחַלְּפוּ בְּבוֹא הַגְּשָׁמִים,

וְרַק הָאַהֲבָה תִּשָּׁאֵר כָּאן.

שבט, תשפג