וְהָיִיתִי אֲנִי

מִתְקָרֵב לְאַט,

נוֹתֵן מִנִּשְׁמָתִי מְעַט,

פָּחוֹת מֵרוֹב שְׁאִיפוֹתַי.

גַרְעִין בְּתוֹךְ פְּרִי,

מְחַכֶּה לִנְגִיסוֹת הַחַיִּים.

הָאֱמֶת אֵינָהּ מְלֻטֶּשֶׁת,

עַד שֶׁאֶהְיֶה עַצְמִי.

וּכְשֶׁסָּגַרְתִּי אֶת הַתְּרִיסִים, לִפְנֵי שֶׁהָלַכְנוּ לִישֹׁן,

הִנַּחְתִּי אֶת יָדִי סְבִיב גּוּפֵךְ

וְהָיִיתִי.

וְשָׁאַלְתְּ:

"מָה יִהְיֶה?"

וְהוּא דִּבֵּר מִגְּרוֹנִי:

יִהְיֶה טוֹב מְתוּקָה,

בֶּאֱלוֹהִים.