לְכָךְ אֵינִי יָכוֹל

לְכָךְ אֵינִי יָכוֹל

לְהִפָּרֵד מֵהַמִּלִּים,

לְהַגִּיד שָׁלוֹם לְכָל הַפְּנַאי הַנֶּאֱצָל,

לְכָל הַדְּבָרִים הַמֻּעֲרָכִים מְעַט מִדַּי.

 

לְהִפָּרֵד מִכֹּל מָה שֶׁחַי בִּי,

מֵהָאוֹר, מֵהַתְּבוּנָה, מֵהָאַהֲבָה,

לְכָךְ אֵינִי יָכוֹל.

אֶת זֹּאת הָבֵא לִי עַל מַגָּשׁ שֶׁל הַבְטָחָה,

שֶׁאֵין זוֹ פְּרֵידָה. 

 

לְהִתְרַחֵק מִלִּבְּכֶם אִי אֶפְשָׁר,

כִּי הַנִּיצוֹץ הַנִּסְתָּר הַזֶּה,

הוּא כַּאֲדָמָה הָרוֹתַחַת,

הוּא חָבוּי כְּמוֹ אֵשׁ הֲרֵי הַגַּעַשׁ,

סָמוּי אַךְ קָרוֹב,

רָגִישׁ כְּמוֹ חִבּוּק שֶׁל אָב וּבְנוֹ, 

שֶׁל אִישׁ וַאֲהוּבָתוֹ,

בִּלְתִּי נִפְרָד. 

 

טבת, תשפג.