רְגָעִים שֶׁל אֱמֶת

רְגָעִים שֶׁל אֱמֶת

בְּמִטָּתִי אֲנִי מְשַׁיֵּט בְּתוֹךְ נַחַל,

מַפְלִיג בְּסִירַת קַאנוּ יְשָׁנָה אֵל תּוֹךְ יַלְדוּתִי,

מַנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי עַל הַכָּרִית הָרַכָּה,

יוֹשֵׁב עַל נַדְנֵדָה הַמַּקְפִּיצָה אוֹתִי קָדִימָה,

אֶל הַחֲלוֹם.

מוֹצֵא רְגָעִים שֶׁל שַׁלְוָה,

הַכֹּל נֶחְוָה כֶּאֱמֶת חַיִּים פְּשׁוּטָה,

מִתּוֹךְ חֹסֶר יֵדַע,

מָּקוֹם בּוֹ מָצוּי הַשָּׁלוֹם.

 

טבת, התשפג.

 

ציור: אורית מרטין