קְטַנָּה שֶׁלִּי

קְטַנָּה שֶׁלִּי 

אַל תֵּלְכִי מִמֶּנִּי קְטַנָּה שֶׁלִּי,

אַל תַּפִּילִי חוֹמוֹתַיִךְ,

תְּנִי לִי רַק עוֹד רֶגַע,

עוֹד שָׁנָה,

לִלְמֹד אֶת שְׂפָתֵךְ,

לְנַגֵּן לְשׁוֹנֵךְ,

לָשִׁיר אֶת שִׁירַיִךְ.

 

וּבְיַחַד נֵלֵךְ,

אַתְּ בִּרְגָבַיִךְ,

אֲנִי בְּלִבִּי,

אַתְּ בְּכַרְמֶלֵּךְ,

וַאֲנִי בְּיַמֵּךְ הַכָּחֹל אֶתְעַרְסֵל, אָבוֹא אֵלַיִךְ.

בְּדִגְלֵךְ אֶתְכַּסֶּה וְלֹא אֲוַתֵּר,

אָבוֹא אֵלַיִךְ.

 

 

 

 

 

 

 

הוֹלֵךְ לִי בִּרְחוֹבוֹת אַרְצִי שֶׁלִּי,

בְּדֵמוֹקְרַטְיָה מִתְגּוֹנֶנֶת,

אוֹמְרִים אַתָּה רוֹב,

אֲנִי מִעוּט,

מִעוּט שֶׁנִּרְדַּף,

מִעוּט נֶעֱטַף,

מִעוּט לְגִלּוּי פָּנַיִךְ נִכְסָף.

 

וּבְכָל הָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁבָּהּ בָּאתִי,

אֶעֱטֹף אֶת לִבִּי בְּרָזֵי אֱמוּנָתִי,

וְכָל הָאָבוֹת וְכָל הָאִמָּהוֹת,

שׂוֹרְטִים אֶת יָדַי.

 

וְכָל הָאָבוֹת וְכָל הָאִמָּהוֹת,

נוֹשְׁקִים צְעָדַי,

וְכָל הָאָבוֹת וְכָל הָאִמָּהוֹת,

פּוֹעֲמִים בִּי,

עַד יִכְלוּ יָמַי.

 

 

לחן: מתי רביבי,

תשרי, תשעו.