מַחְשָׁבוֹת

בַּלַּיְלָה הַשֶּׁינָה מוֹלִידָה מַחְשָׁבוֹת,

וּלְעִתִּים נִדְמֶה כִּי הָאֹשֶׁר טוֹרֵק דְּלָתוֹת,

עוֹזֵב בְּרַעַשׁ גָּדוֹל,

מַשְׁאִיר אוֹתִי עָיֵף.

 

רַק אָז אֲנִי מֵבִין שֶׁהוּא הָיָה אִתִּי,

כָּל הַזְּמַן בְּתוֹכִי.

וַאֲנִי קוֹרֵא לוֹ לַחְזֹר,

שֶׁיָּבוֹא בְּרַעַשׁ בִּלְתִּי פּוֹסֵק,

וְאֶלְמַד לִשְׁתֹּק.