הָאִשָּׁה בְּבֵית הַמִּרְקַחַת

אָמֵן שֶׁהַבּוּרְסָה תַּחְגֹּג גַּם כְּשֶׁהִיא נוֹפֶלֶת,

הָאִשָּׁה בְּבֵית הַמִּרְקַחַת, זוֹ שֶׁחַיֶּבֶת אֶת הַתְּרוּפָה,

כִּי הַפְּסִיכִיאַטְרִית כָּךְ אָמְרָה,

תִּמְצָא אֶת רְפוּאָתָהּ בְּעַצְמָהּ.

אָמֵן שֶׁהֶעָנִי בָּרְחוֹב הַהוֹמֶה, יֵדַע כִּי לֹא לְבַד הוּא,

יִקְטֹף אֶת מָעוֹתָיו מִיָּדַיִם מוּשָׁטוֹת.

אָמֵן וְיַגִּיעוּ יָמִים, אוּלַי כְּבָר מָחָר,

שֶׁנְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ כָּל יוֹם וְכָל חֹדֶשׁ. 

אָמֵן וְיִהְיוּ הַגֵּאוּת וְהַשֵּׁפֶל מְלֵאֵי עֲנָוָה,

כְּמוֹ פֶּרַח.

 

אָמֵן שֶׁיִּהְיֶה גּוּפֵךְ גָּדוֹל כְּמוֹ שְׂדוֹתַיִךְ,

כְּיָרֵחַ הַמִּשְׁתַּנֶּה בְּאוֹרוֹ,

וְכָל הַנּוֹגֵעַ בְּזִיו לֵילוֹתָיו,

רוֹדֵף שָׁלוֹם.