גָּלַקְסְיָה

תְּנוּעוֹתַי אֵינָן עִם הַקֶּצֶב

שֶׁל רִקּוּדֵךְ,

גַּם לֹא עִם הַחֹרִים הַשְּׁחֹרִים וְעִם הָאַקְלִים.

וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהִסְתַּנְכְרֵן עִם לִבֵּךְ,

עִם כְּמוּסוֹת רְצוֹנֵךְ,

כְּאָסִיר בְּתוֹךְ הֲלִיכוֹתַי.

אַךְ לִפְעָמִים כָּל שְׁבִיל הֶחָלָב הוּא רַק גָּלַקְסְיָה קְטַנָּה בְּתוֹכִי,

כְּשֶׁאֲנִי אֶחָד אִתָּךְ,

כְּשֶׁאֲנִי עַצְמִי.