בִּפְרוֹזְדוֹר חַיֵּינוּ

בִּפְרוֹזְדוֹר חַיֵּינוּ,

יָדַעְנוּ כִּי אוֹר הַבֹּקֶר מֵגִיחַ מִיוֹפִי הַמִּלִּים,

גם מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה.

הוֹצֵאנוּ גִּיטָרָה,

שָׁתִינוּ קָפֶה,

הָלַכְנוּ בַּגֶּשֶׁר הַצָּר בֵּין הֹוֶה לְעָבָר,

פּוֹסְעִים עַל אַבְנֵי אַהֲבָה.

הָיִינוּ קֶשֶׁת מֵהַסְּתָיו אֶל הָאָבִיב,

ַגֶּשֶׁם, קַרְנֵי שֶּׁמֶשׁ, צְּבָעִים,

הָיִינוּ חַיִּים.

הִתְהַדַּרְנוּ,

עַד שֶׁלָּמַדְנוּ כִּי עֵירֻמִּים אֲנַחְנוּ.

רַק הָעֲדִינִים יָכְלוּ לְהָבִין אֶת הַתָּוִים,

אֶת עֲצֵי הַשִּׁטִּים, אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ תִּצְמַח.

כִּי סְמוּיָה הִיא מִן הָעַיִן,

נִכְתֶּבֶת בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁל תְפִלָּה.

 

 

 

אדר א', התשפב