תְּנִי לִרְאוֹת

מִתּוֹךְ

הַלְוַאי הוּא אָמַר לָהּ,

הַלְוַאי וּבְכָל יוֹם יִהְיוּ פָּנַיִךְ חֲדָשׁוֹת,

וְכָל רֶגַע יָבוֹא אֵלַיִךְ כְּמַתָּנָה גְּדוֹלָה,

כִּנְשִׁימָה מַפְתִּיעָה,

שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלְדָה.

הַלְוַאי הִיא אָמְרָה,

הַלְוַאי וְכָל דֶּרֶךְ תִּהְיֶה

כְּמֶרְחַב מְקֻדָּשׁ,

שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ.

שֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר זֶה עִם זוֹ כְּמַעְיָן שֶׁל אֱמֶת,

וְכֵּנּוּת טוֹבָה תֵּצֵא,

מִתּוֹךְ שְׁתִיקוֹתֵינוּ, מִתּוֹךְ הַחֶרֶס הַנִּסְדָּק.

טוֹב מְתוּקָה, הוּא אָמַר,

אַחַר כָּךְ,

תְּנִי לִרְאוֹת כַּדּוּרֶגֶל.