בִּתְחִילַּת מַגָּע הַכְּתָב

אוּלַי נִרְאֶה שָׁם עֵץ עַתִּיק,

חָרוּת מִילִּים בְּחֲרִיצָיו,

נָגְעוּ בּוֹ אֶצְבָּעוֹת קְטַנּוֹת,

בְּצִלּוֹ שִׂחַקְנוּ גּוּלוֹת, סוֹבַבְנוּ מַמְטֵרוֹת,

בְּעֲנָפָיו גָּר טַרְזָן בַּלֵּילוֹת.

בַּיִת קָטַן בָּעֲרָבָה הָיָה נִפְתָּח,

וְרֵיחַ צְנוֹבָּרִים בְּאֲבָנִים שׁוּב מְפֻוצָּח.

עַמּוּד עָנָן הָיָה שׁוֹהֶה מֵעַל הַמַּחֲנֶה,

וּכְּתוֹבֶת אֵשׁ רָקְמָה לָהּ שִׁיר עוֹלֶה.

אָז אָמַרְתִּי אַבָּא,

אוּלַי אֵצֵא אֵל הַפַּרְדֵּס, נִסְתָּרוֹת שָׁם אֲחַפֵּשׂ.

וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא אוֹתִי, חֻולְצָה כְּחֻולָּה, מִכְנָס קָצַר,

מַחְזִיק בִּי אֶת שְׂרוֹכֶיהָ,

מַבִּיט בִּי וְגַם שָׁר,

מְקַפֵּל שָׁם עִיתּוֹנִים גְּדוֹלִים לְשִׁבְעִים סִירוֹת נְיָיר.

תֵּן לִי רֶמֶז אַבָּא, סוֹד קָטַן לְחָשׁ,

מָה צָרִיךְ לוֹמַר כָּאן? וְאֵיךְ עוֹד לְבָרֵךְ?

שֶׁתִּישָּׁאֵר כָּאן, שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ.

הָיָה אָז עֵץ גָּדוֹל, עָצוּם בְּעֲנָפָיו,

שָׁם לִבִּי פָּעַם, חָדָשׁ וּמְאוֹהָב,

וּבְּאֲ"ש הַלַּיְלָה, כְּתוֹבוֹת אֵשׁ בַּעֲלָטָה,

וּכְמוֹ בַּדִּמְיוֹנוֹת, נָגְעָה יָדִי בְּחֻולְצָתָהּ.

וְהִיא אֶת קְלִפָּתָהּ שָׁמְטָה, גִּילְּתָה מְלוֹא תִּפְאַרְתָּהּ.

שׁוּב אִימָּא מְבַשֶּׁלֶת, קְמָטִים בְּצַוָּוארָהּ,

הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל הָפַךְ קָטַן אֵל מוּל בֵּיתָהּ,

עֵץ הָאוֹרֶן הֶעָצוּם הָפַךְ מִזְּמַן לִכְבִישׁ,

יְלָדִים קְטָנִים עַל נַדְנֵדוֹת, נִיגּוּן חָדָשׁ מַרְעִישׁ.

תְּנִי לִי רֶמֶז אִימָּא, סוֹד קָטַן לִחְשִׁי,

מָה עוֹד אֲסַפֵּר לָךְ, תִּלְחַשׁ לָךְ כָּאן נָפְשִׁי?

הִשָּׁאֲרִי כָּאן, אָנָּא אַל תֵּלְכִי.

וְיֵשׁ כָּאן שׁוּב צְלִילִים,

אַלְפֵי עָלִים צוֹמְחִים עַכְשָׁיו,

וּצְחוֹק שֶׁל יְלָדִים, וְתַפּוּחֵי זָהָב.

בּוֹא חַבְּקֵנִי יֶלֶד, שׁוּב נָשְׁקֵנִי בְּנִי,

רַק בְּךָ יָדַעְתִּי אֶת מוֹצָא דַּרְכִּי,

אַתָּה נִשְׁאַר כָּאן, כְּמוֹ נוֹתָר אַנִּי.

שבט, תשעח.

נִשְׁמַת הַנַּחַל - שרון פדר