מִתַּחַת לִשְׂמִיכַת הַנּוֹצוֹת

תְּרַנֵּנָּה שְׂפָתַי וְנַפְשִׁי תִּתְעוֹרֵר לְחַבְּקֵךְ,

גַּם לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה אֶת יָפְיֵךְ,

כִּי הָיִינוּ אֶחָד.

לִבִּי יִשְׁכַּח מֵאֵלָיו אֶת כָּל צָרוֹת הָעוֹלָם,

וְיִפְעַם אֵלַיִךְ,

אֶל הַחֶסֶד הַזֶּה שֶׁל עֵינַיִךְ,

הַמַּבִּיטוֹת לְתוֹכִי שׁוּב וָשׁוּב,

כְּשֶׁגַּבֵּךְ מֻפְנֶה נֶגְדִּי,

מִתַּחַת לִשְׂמִיכַת הַנּוֹצוֹת הַמְּכַסָּה חֲלוֹמֵךְ.

וְאוּלַי בִּזְכוּתְךָ אֲחַיֵּךְ,

שְׂמִיכָתֵנוּ תִּתְרוֹמֵם,

נוֹצוֹתֶיהָ תִּהְיֶינָה לִי כְּנָפַיִם.

(טֵבֵת, תשע"ח)