כָּל הַשְּׁאָר יִשָּׁכַח

כָּךְ הוּא רָצָה לוֹמַר לִי, מַמָּשׁ מְעַט לִפְנֵי שֶׁהָלַךְ:

כְּשֶׁאָמוּת, כְּאֵב הַפְּרֵדָה יַכֶּה בִּי חָזָק כָּל כָּךְ, וְיִתְנַחֵם

רַק בָּאוֹר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי, בְּכָל נְשִׁיקָה וְלִטּוּף שֶׁנָּגַעְתִּי

בָּכֶם.

אֶתְגַּעֲגֵעַ כָּל כָּךְ, אַךְ כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה יִתְפּוֹגֵג

בְּאִבְחָה אַחַת. רַק הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת שֶׁאָמַרְתִּי

יְחַמְּמוּ אֶת קוֹר הָאֵינְסוֹף שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה. 

תְּחוּשׁוֹת הַחִבּוּק הַחֲזַק, זֶה שֶׁנִּצְמַדְנוּ אֵלָיו מִכָּל

הַלֵּב, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים, רַק זֶה יִשָּׁאֵר. כָּל הַשְּׁאָר

יִשָּׁכַח, יִתְבַּזְבֵּז לוֹ לָרִיק. כָּל הָעֲבוֹדָה, הַיֻּמְרָה, הַחוֹמֵר

הַמְּיֻתָּר שֶׁהִרְחִיק אֶת זְמַנֵּנוּ.

כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת, הַפְּחָדִים, אֲפִלּוּ הֵם, אֵינָם מוֹתִירִים חוֹתָם.

רַק הַמַּבָּט הָאוֹהֵב שֶׁבֵּינֵינוּ, יַבְעִיר אֶת אֵשׁ הַפְּרֵדָה,

יַפְרִיחַ אֶת נִשְׁמָתִי בְּעֲרוּגוֹת גַּן עֵדֶן.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ, אַל תָּמוּת, בְּבַקָּשָׁה אַל תָּמוּת.

וְהוּא חַי בִּי.