קַשּׁוּב לִתְחוּשַׁת הָאֱמֶת

שִׂיחוֹת עַל שְׂפַת הַנַּחַל - קַשּׁוּב לִתְחוּשַׁת הָאֱמֶת

 

הוּא אָמַר לָהּ, "אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר, לָקוּם, לַחְקֹר אֶת צְפוּנוֹת הַיְּקוּם".

 

הִיא שָׁתְקָה מְעַט וְאָמְרָה לוֹ, "יֵשׁ סָפֵק גָּדוֹל הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ".

 

"נָכוֹן", הוּא אָמַר, "אֵין שִׂמְחָה כְּהַתָּרַת הַסְּפֵקוֹת".

 

הִיא דִּבְּרָה אֵלָיו מִבְּלִי לְהַבִּיט בּוֹ, "צָרִיךְ לִהְיוֹת קַשּׁוּב לִתְחוּשַׁת הָאֱמֶת".

 

"אָז אַתְּ אִתִּי?", הוּא שָׁאַל, וְהִבִּיט בְּמִצְחָהּ הֶחָכָם.

 

"הָיָה לְךָ סָפֵק בְּכָךְ?" הִיא הֵשִׁיבָה עָמֹק וּבָרוּר לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ,

"כְּשֶׁנַּחְשֹׂף לְאָן פָּנֵינוּ מֻעָדוֹת נַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת".

טבת, תשע"ז.