שֶׁמֶשׁ חֲמִימָה

מִלְחָמוֹת מֵעֹדֶף דַּעַת,

תָּפַחְנוּ מִתּוֹךְ הַפְּחָדִים,

מָתַי תִּשְׁקֹטְנָה הַמַּחְשָׁבוֹת וְרוּחַ גַּאֲוָה תִּדְעַךְ?

 

לַיְלָה,

שְׁרִיקוֹת חֲרָבוֹת דּוֹמְמוֹת,

אֶתְכּוֹפֵף מְלוֹא אָדָם וַאֲחַבְּקֵךְ שָׁם,

עָמֹק בְּלֵב נְהָרֵךְ.

רוּחַ נְעִימָה תִּשְׁהֶה בְּתוֹךְ גַּלַּיִךְ,

גּוּפֵךְ יִלְחַשׁ מִצַּוָּארֵךְ.

שֶׁמֶשׁ חֲמִימָה תִּשְׁטֹף בְּאוֹר זָהָב,

בֹּקֶר יַעֲלֶה שׁוּב בְּבֵיתֵךְ.

 

 

כסלו, תשעח.