הַיּוֹפִי הַחוֹלֵף

הֵבַנְתִּי אֶת הַיּוֹפִי הַחוֹלֵף,

אֶת אֱמֶת הָרֶגַע,

שֶׁאוּלַי לֹא יָשׁוּב.

רָצִיתִי לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי,

לְמַהֵר אֵלָי,

לְהִתְפַּלֵּל אֶל הַיּוֹם בּוֹ אֶפְעַם חָזָק,

וְלֹא יִהְיֶה חָשׁוּב לִי מָה יַגִּידוּ,

רַק אָפִיץ אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, 

אֶת הַחֵלֶק הַטָּהוֹר שֶׁל נִשְׁמָתִי.

כי עוֹד נוֹתְרָה בִּי שֶׁמֶשׁ,

הַמְּאִירָה בֹּקֶר חוֹרְפִּי,

וְנוֹתְרוּ בִּי גַּעְגּוּעִים

הַמַּחֲזִיקִים בָּכֶם, 

בְּכָל מִי שֶׁכְּבָר הָלַךְ מִמֶּנִּי,

וְנוֹתָר בִּי נֶצַח.