עַד שָׁלֵם יִוָּתֵּר

עַד שָׁלֵם יִוָּתֵּר

מָלֵא פְּגָמַי בְּאַהֲבָה,

חֶסְרוֹנוֹתַי בְּחֲסָדֶיךָ.

הָקֵם אוֹתִי בְּתוֹךְ לֵילִי,

הוֹלִיכֵנִי אֶל אוֹרִי הַגָּנוּז.

קַח אוֹתִי בִּתְפִלַּת הַזְּרִיחָה,

הַשְׁקֵה אֶת כָּל הַשְּׁקָרִים בְּאֹמֶץ אֱמֶת,

עַד שֶׁאֵדַע מִי אֲנִי.

וּבְּבוֹא יוֹמִי לִשְׁקֹעַ,

אֶזְרָח מֵחָדָשׁ מִכָּל נִיצוֹצוֹת הָאָדָם,

מִכָּל רִגְבֵי הָאֲדָמָה,

מִזִּכְרוֹנוֹת הַנְּגִיעוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתִּי,

מִנְּשִׁיקוֹת פִּיכֶם וִידֵיכֶם הַחוֹלְפוֹת בִּי.

מִמְּאוֹר אַהֲבַת עֵינֵיכֶם הַמַּמְטִיר אֶת גֶּשֶׁם חַיַּי,

הַמַּרְוֶה אוֹתִי עַד הַנֶּצַח.