נַשִּׁיל אֶת כָּל קְלִפּוֹתֵינוּ

א.

אַתְּ בָּאָה אֵלַי, קוּמִי וְהַשְׁלִימִי נַפְשִׁי.

תְהִי חָכְמָתֵךְ בְּתוֹכִי,

אַהֲבָתֵךְ, מִטַּת סוֹדוֹתַי בָּךְ,

וְחִבּוּקֵךְ שָׁלֵו מִן הַצּוּקִים הַבּוֹדְדִים.

 

ב.

חַדְּרֶנּוּ מָלֵא,

עֹמֶק עֵינַיִךְ מַזְהִיר בְּהָדָר שִׁמְשׁוֹתָיו.

וְהִנֵּה פָּשַׁטְתִּי אֶת בִּגְדֵי הַכֶּסֶף,

רָזֵי צְנִיעוּתֵךְ עַטְּפוּנִי,

לָבַשְׁתִּי בִּגְדֵי עַצְמִי.

 

ג.

כְשֶׁאֶחְסַר אוֹתָךְ,

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי נוֹתַרְתְּ,

הוֹד נִפְלְאוֹתַיִךְ הוֹתִיר יְקוּם מָלֵא בִּשְׁאָר רוּחַ.

 

ד.

בְּלֹבֶן חִיּוּכֵךְ הַטָּהוֹב,

הָיִית מַמְתִּינָה עַד בּוֹא הַשַּׁבָּת,

מַדְלִיקָה נֵרוֹתַיִךְ בִּי.

ה.

אִם יִנְטְשׁוּךְ הַכּוֹכָבִים,

צְאִי אֵלַי,

נִרְאֶה גַּלִּים נֶעְזָבִים,

אַדְוָתָם נִשְׁמֶטֶת,

וְהֵם אוֹבְדִים בִּתְמִימוּתָם,

וְלֹא נִפְסַד דָּבָר.

 

ו.

צָעַד אַחַר צַעַד,

נַשִּׁיל אֶת כָּל קְלִפּוֹתֵינוּ,

וְאוֹר גָּנוּז יִשְׁקֹט סוֹדוֹתָיו.

 

 

                       אלול, תשעט.