יֶדַע עַתִּיק, מַיִם חֲדָשִׁים

יֶדַע עַתִּיק, מַיִם חֲדָשִׁים. 

בְּתוֹכֵךְ יַלְדָּה קְטַנָּה, עַתִּיקָה מְאֹד,

שֶׁאוּלַי הָיְתָה פַּעַם גֶּבֶר,

וְאֵין בָּהּ הֲבָנָה שֶׁל מָה מִתְרַחֵשׁ כָּאן, לַמְרוֹת אַלְפֵי שְׁנוֹתֶיהָ.

וְהִיא מְנַסָּה לְהַצִּילֵךְ אוֹ לְפָחוֹת לְהַשְׁמִיעַ לָךְ אֶת הַכְוָנַת הָאֱלֹהוּת,

אַךְ זֶה נִשְׁמָע אַחֶרֶת.

אַל תַּעַזְבִי אֶת הָעֲבוֹדָה, תִּשָּׁאֲרִי אִתּוֹ, אַתְּ חַיֶּבֶת לִדְאֹג לַיְּלָדִים, שֶׁלְּפָחוֹת תִּהְיֶה לָהֶם דִּירָה. 

וְהַיַּלְדָּה הַזֹּאת מַטְרִידָה אֶת מְנוּחָתֵךְ,

הִיא מְלֵאָה בְּרַעֲיוֹנוֹת הַרְחֵק מִן הֶעָבָר,

לִפְעָמִים אַתְּ מְבִינָה שֶׁהִיא מַמָּשׁ מְבֻלְבֶּלֶת, תּוֹעָה, אוֹבֶדֶת עֵצוֹת,

אַךְ הִיא מְנַסָּה בְּכָל כּוֹחָהּ לָתֵת לָךְ מַשֶּׁהוּ, לִשְׁמֹר עָלַיִךְ, 

וְלִפְעָמִים הִיא כִּמְעַט מַצְלִיחָה,

אַךְ רַק רַעְיוֹן אֶחָד שֶׁלָּהּ הִצִּילֵךְ, 

מִתּוֹךְ כָּל נִסְיוֹנוֹת הַהֶבֶל. 

הִיא מַפְגִּישָׁה אוֹתָךְ בְּיוֹם גֶּשֶׁם חֹרְפִּי,

לֹא רַק עִם הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן,

הִיא מַפְגִּישָׁה אוֹתָךְ עִם מָה שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁכְּבָר חָלַף, עִם אֲדָמָה חֲרוּכָה וּמַיִם,

עִם הָאֱמוּנָה שֶׁאָהֲבָה יוֹדַעַת לִצְמֹחַ,

שׁוּב.

נִשְׁמַת הַנַּחַל,

כִּסְלֵו תשפב/שרון פדר.