נִכְסָפִים לְכִסּוּפִים

נִכְסָפִים לְכִסּוּפִים

הַאִם אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹ?

אֶת רַחַשׁ גַּלָּיו, צִיּוּץ צִפּוֹרָיו, רֶטֶט הַבֹּקֶר הַמִּתְחַמֵּם.

הַאִם רָאִינוּ אֶת קוֹל תְּבוּאָתוֹ הַצּוֹמַחַת מִבֵּין רִגְבֵי אֲדָמָה, עֵת חֹרֶף רוֹכֵב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל הַסְּתָו?

הֲשָׁמַעְנוּ אֶת כָּל שׁוֹפָרַיו בְּעֶדְרֵי אַיָּלִים, בְּשָׂדוֹת רְחוֹקִים?

כִּי פַּעַם נִכְסַפְנוּ, וְהַיּוֹם הִנְנוּ נִצָּבִים, נִכְסָפִים לְכִסּוּפִים. 

(לזכרה של חני וינרוט ובהשראת מילותיה)

נִשְׁמַת הַנַּחַל, אֱלוּל תשפא/שרון פדר